החלפה שלמה של המפרק עם צמנט
החלוצים בשיטה זו היו McKee-Farrar ו-Charnley באנגליה בשנות ה-50
המאוחרות וה-60 המוקדמות של המאה הקודמת. המפרק של McKee-Farrar היה
כולו ממתכת ומקובע בצמנט. עקב טכנולוגיה טריבולוגית-מתכתית פרימיטיבית
יחסית לא הפיקו תוצאות מספיק טובות.
לכן מפרק זה נעזב (אם כי יש כיום תחיה – ראה בפרק מיסב מתכת על מתכת).
שיטתו של Charnley נעשתה חיש מהר מוצלחת בעולם ועד עצם היום הזה מהווה
"התקן הזהב" בכל נושא החלפת מפרק הירך. השיטה משתמשת ב-Polymethylmethacrylate
צמנט (PMMA) לשם קיבוע החלקים בתוך העצמות.
המרחשת עשויה מ - Ultra High Molecular Weigth Polyethelen פלסטיק (UHMWPE).
הראש והתותב הירכי הם חלק אחד עשוי מפלדה אל-חלד 316. על פי הרישום הסקנדינבי
(שהוא הטוב בעולם עד כה) השיטות המובילות הקיימות כיום בעולם בשימוש
בצמנט ומיסב פלסטי-מתכתי הן: Charnley, Exeter, Stanmore האנגליות וה -
Lubinus מתוצרת גרמניה. ניתן לצפות לתיפקוד תקין ב-80% מהמקרים אחרי
20 שנה.
בשיטות הללו קיימות צורות מודורליות בהן הראש בנפרד ממתכת או מקרמיקה
– אשר מקילות על ההתאמה המדויקת.
החסרון בשימוש במישתלים אלה הוא בשחיקת ה - UHMWPE אשר במשך הזמן מייצר
חלקיקי פלסטיק מיקרוסקופיים הגורמים ליצירת רקמה דלקתית: רקמה זו אט-אט
ממיסה את העצם מסביב לצמנט וגורמת לאובדן עצם ולהתרופפות המישתלים. כתוצאה
מכך נוצרים כאבים וחוסר יכולת לתפקד על הרגל והצורך לבצע ניתוח חוזר.
החיפוש אחר UHMWPE משופרת הביא לפיתוח ה- Highly
Cross Linked UHMWPE אולם אין מידע לטווח הארוך על התיפקוד חומר זה בתוך
הגוף.
אף על פי כן, החלפת מפרק ירך עם צמנט קלאסי בשימוש המישתלים הנכונים,
נותנת תיפקוד מצויין למשך שנים רבות ולכן הוא עדיין הניתוח המובחר עבור
מקרים גריאטריים.
|
|
