Austin Moore בארה"ב בשנות ה-40 של המאה הקודמת, פיתח החלפת ראש הירך ללא צמנט ובשנות ה-60, Ring באנגליה פיתח החלפה שלמה של המפרק ללא צמנט. מאז חלה מהפיכה טכנולוגית במתכות ובעיבוד פני השטח של המתכות אשר מאפשרת צמיחה של עצם על ובתוך נקיקים זעירים על פני השטח של המתכת אשר גורמת לקיבוע יציב מאוד של המישתלים בעצם.

המתכת שבשימוש לצורך הקיבוע בעצם ללא צמנט לרוב היא לרוב טיטניום – לפעמים עם כיסוי שכבה דקה של הידרוקסיאפטיט אשר הוא החומר המינראלי ממנו בנוי החלק הגרמי של העצם.
כיום משתמשים יותר ויותר בשיטה ללא צמנט עצם. הטכניקה הניתוחית היא קלה יותר ומהירה יותר ונמנע הסיבוך הנדיר ביותר (אבל המסוכן) של התמוטטות קרדיו-וסקולארית בעת הכנסת הצמנט בלחץ על תוך עצם הירך.

בעת הכתיבה כיום, המיסב בו מתחוללת התנועה בין החלקים חייב להיות עשוי ממתכת על מתכת או קרמיקה על קרמיקה. אין להשתמש במיסב בו החלק האגני עשוי מפלסטיק, אלא בחולים גריאטריים אשר אין להם דרישה תיפקודית רבה על רגליהם.
בעיה נוספת שהתעוררה עם השימוש בשיטות ללא צמנט היא "כאב הירך" : כאב שמופיע לעיתים נדירות בירך כאשר משתמשים בתותב בירך ללא צמנט.
קיימים צורות של תותבים בהם "כאב ירך" כמעט לא ידוע .
לגבי איכות העצם: אין תמימות דעים – ישנן קבוצות מכובדות של כירוגים שקובעים שאין הגבלה בשימוש בשיטה ללא צמנט ואפילו בעצם פורוטית חלשה. אחרים בדיעה מנוגדת ודורשים איכות עצם טובה עבור שימוש בשיטה זאת.

כיום, השיטה ללא צמנט היא בחירה טובה בעיקר עבור חולים צעירים ו/או פעילים גופנית, בשימוש של מיסב קרמי או מתכתי.
התוצאות אחרי 12 שנים טובות מאוד: 99% הצלחה, אבל התוצאות אחרי 20-30 שנה עדיין אינן ידועות, כי המשתלים אינם מספיק זמן בשימוש.