מתכת על מתכת
מפרקי ירכיים שלמים ממתכת בלבד נכנסו לשימוש בסוף שנות ה-50 למאה הקודמת
על ידי Ring (בלי צמנט) ו-McKee-Farrar (עם צמנט) באנגליה, ו-Sivatch
ברוסיה.
חלקם הגדול פעלו טוב מאוד, אבל כשלונות מוקדמים היו רבים. בתקופה זאת
הניתוחים הללו נעשו רק אצל חולים בני 65 שנה ומעלה. אולם ההצלחה הזוהרת
של המפרק של Charnley בשימוש צמנט עם מיסב של מתכת על פוליאתילן גרמה
להזנחת המיסב המתכתי. אולם אחרי 15-20 שנה שחיקת הפוליאתילן גרם להתרופפות
המונית של מישתלים אלה ולכן החל מחקר בפיתוח מיסבים מתכתיים משופרים.
הטכנולוגיה והמטלורגיה העכשווית בשימוש ב Chrome-Cobalt Alloy ותכנון
טריבולוגי חכם הביא לפיתוח מפרקים מוצלחים ביותר בהם המיסב הוא כולו
מתכתי והחיבור אל העצם הוא עם או בלי צמנט. התוצאות הן מרשימות מאוד
וקיים מעקב בספרות עד 15 שנים.
לכן כיום מפרקים מתכת-על-מתכת הם אופציה טובה לשימוש אצל חולים צעירים
ו/או פעילים מאוד. המפרקים הללו מתחרים במיסבים הקרמיים.
קיים חסרון ביולוגי-פילוסופי: חלקיקי החיכוך ממתכת לפעמים מתפזרים בגוף לבלוטות
הלימפה הקרובות ודרך המערכת הלימפטית לכל מיני איברים בגוף (טחול,
כבד וכו'). לא ידוע כיום על שום רעה שנגרמת מעובדה זאת.
לסיכום: המפרקים בהם
התנועה היא במיסב מתכתי נמצאים כיום בשימוש נרחב בעולם עם תוצאות מבטיחות.
|
